ניתוח היצירה

אפיון דמותו של יונה

יונה מגיע מהכפר אל העיר הגדולה, והוא מבוהל. כאיש פשוט וכפרי, הוא מגיע לעיר אחרי שעבר עם סוסתו מספר ימים לאחר מות בנו שנפטר מקדחת. בהגיעו לעיר, אין הוא מכיר נפש חיה, ומרגיש צורך לפרוק את יגונו  ולהקל על הקשיים שלו. 

אפיון ישיר: הוא לא נע ולא זע, והשלג נערם עליו. הוא עצוב מאוד ולא מצליח לדבר בצורה שוטפת, שכן בכל פעם ניכר שהמילים אינן מצליחות לצאת לו מהפה. הוא מדבר בצמצום מילים. מנסה ליצור קשר עם האנשים סביבו ללא הרף וניכר שאינו מבחין עם מי רצוי או לא רצוי לפתוח בשיחה. 

אפיון עקיף:  נראה שהוא אבוד ומיואש, לא מורגל לעיר. יונה עצוב מאוד, וצמא לשיחה. 

אפיון על ידי אנלוגיה לסוסה: האנלוגיה לסוסה מייצרת אצלה את האנושיות שאותה אנחנו מחפשים במהלך כל הסיפור. האנלוגיה באה לידי ביטוי בכך ששניהם יושבים בעיר בשלג - אינם זזים ואינם זעים, שניהם באים מאותו מקום בכפר ומתוארים כעלובים וחסרי חן, והם נראים כשותפים לגורל בתמונת הסיום. יונה מנסה להשליך את סיפור חייו על סוסתו באמצעות דימוי מות בנו למות סייח של סוסתו.

אפיון על ידי אנלוגיה ניגודית לאנשי העיר: 

יונה וסוסתו נעים בקצב איטי בעוד שאנשי העיר נעים במהירות. 

יונה מדבר באיטיות ובגמגום בעוד שאנשי העיר מדברים בצורה מהירה ועניינית.

יונה מנסה ליצור קשר עם הנוסעים בעוד אלו מבטלים כל ניסיון שכזה. 

הסוסה מקשיבה ליונה הפורק את יגונו בניגוד חד לבני-האדם המתעלמים.

הניגודים בין יונה לבין ההמון מסביב מדגישים את האנושיות שלו בניגוד צורם וכואב לשאר אנשי העיר.

תחושת היגון של יונה: יונה נתון במשבר נפשי עמוק עקב מות בנו. המוטיב החוזר שוב ושוב בהקשר לכך הוא מוטיב היגון ("יגון מעיק"; יגון לוחץ"; "יגון ללא סוף או גבול"; "יגון נורא, תהומי"; "אילו נבקע חזהו של יונה לשניים, ויגונו היה עולה על גדותיו, דומה שהיה מציף בו עולם ומלואו". יונה משתוקק למצוא אדם שיסכים להקשיב לדבריו. נוסף על יגונו הוא נתון בדאגות פרנסה, דאגה לסוסתו הרעבה ודאגה לבתו שנותרה בכפר. אין הוא מסוגל להתמודד עם כל אלו בעצמו. לכו הוא כמהה לתמיכה נפשית אנושית.